ירדן: אין מה לפחד מפטרה

עמאן, ירדן. הצמיגים צרחו כאשר הנהג טס הרחק מנקודת הביקורת ונכנס אל תוך עמאן. איך תיראה בירת ירדן, שאלתי את עצמי? לכל מקום שהסתכלתי מבעד לחלון ראיתי רק מכוניות משפחתיות שנסעו בכבישים תלולים. הגברים היו עם כיסוי הראש הירדני המסורתי באדום ולבן, ואילו הנשים - פניהן וידיהן מכוסות. מן המרחק הן מזכירות את אנשי החול מ"מלחמת הכוכבים".

הגשם כיסה את שמשת המכונית ונסיעה במרחק של מיילים בקרקע המדברית עברו בלי תקלות מיוחדות. עוד כמה זמן נגיע לעמאן? הנהג לא ענה. "אנו בדרך, אין זה חשוב". איך אני יכול להחמיץ את הבירה ש- 1.5 מיליון אוכלוסים גרים בה (ירדן היא הבית של 4.5 מיליון אוכלוסים).

ככל שנסענו יותר, ראיתי שאין ציוני מרחק במיילים המוכרים לנו ואף לא לוחות מודעות צבעוניים או שלטי חוצות, שבדרך כלל, נמצאים הגדולות ברוב המקומות בעולם. במקום זה היו אשכולות של בננות בצבע צהוב למכירה בערימות בצורות גיאומטריות שונות לאורך הכביש. אפשר גם לראות מיני חמורים, תיישים וכבשים. אחד או יותר קיפצו לפני כל השאר.
מיד השתנה הנוף כאשר הגענו אל מלון REGENCY PALACE ברחוב כלשהו בעמאן.

הכניסה הייתה עשויה בטעם אירופי – אבן שיש, עתיקות ושטיח קיר רקום, ואילו הלובי - בקסם קלאסי. שלוש תמונות דיוקן מלכותיות עיטרו את הקיר – של המלך חוסיין, של אשתו המלכה נור ושל אחיו ויורש העצר חסן. אתם כמעט יכולים לשמוע אותם אומרים: "אהלן וסהלן - ברוכים הבאים אל ממלכה ההאשמית של ירדן".
אף על פי שלא שתיתי תה עם שום נכבד, בירך אותי FATHI SABATIN, המדריך הירדני הבקי לשלום. הוא עבד בסוכנות טיולים M. HADDAD AND SONS המפורסמת. אם השם אינו מוכר לכם, בירדן פירמה זו שווה לפירמות אמריקניות, בריטיות וצרפתיות, כמו למשל, MENNON, COLGATE PALMOLIVE ו- L'OREAL. ג'ונתן חדאד (JONATHAN HADDAD) בן למשפחה שהפירמה שייכת לה, בן 24, נראה די צנוע פנים, אף על פי שהמשרד שלו מלא בתמונות של משפחות אשר צולמו עם הוד מלכותו.

הטיול שלנו, המעין מלכותי ממשיך לעמאן, העיר שמשתרעת על 19 גבעות עד לפסגה ב- CITADEL העתיקה. גוני העיר הם לבן ואדום ויש לה צביון לא רשמי, נקי. הדבר, קרוב לוודאי, שהחל עוד כאשר העיר נקראה רבאט-עמון, ואחר כך בעידן היווני-רומי שבו היא נקראה פילדלפיה. לא תגיעו רחוק עם הבדיחות על פילדלפיה, כי הירדנים מיושבים בדעתם, ורציניים מאוד. הדבר ניכר בלבוש הלבן שלהם ובמדבר העקר והלא פורה. אך ככל שהדברים נוגעים לתיירות במדינה שלהם ולשליט שלהם, הנטייה שלהם היא רגשית ביותר, צבעונית.

סאבאטין (SABATIN) מציע טיול יומי בדרך המלך של 500 שנה בואכם עד JERASH - עיר בפרובינציה הרומית מהשמורות ביותר בעולם. ביקרנו גם באתר התנ"כי MADABA – "עיר הפסיפס" ובהר נבו, מקום קבורתו המשוער של משה רבנו. טיולים קצרים מביאים חדשות טובות. בירדן, אינכם צריכים להחזיק את חגורת הכסף שלכם עליכם. בני אדם לא יגשו אליכם, דבר שהוא די מרגיע לגבי הנוסעים בגפם.
במלון וברמת האירוח יש לוקסוס די הצורך כדי להשביע רצון אפילו לגבי נופש קפדן ביותר. ובכלל זה, טבחות או בישול מקורי, אותנטי. אל תעזבו מבלי לטעום את ה- "MEZZEH", "מתאבנים", לחם ארומטי, הקינוחים הטבולים בדבש ו- MANSAF – התבשיל הירדני המסורתי של טלה ביוגורט ואורז.

אבל ישנה סיבה אחת מעל לכל השאר מדוע לבקר בממלכה ההאשמית של ירדן. ההיסטוריה שלה. ירדן היא גשר בין ים למדבר, בין מזרח למערב, בין שכבות של עתיקות ירדנית ובין עמק הירדן העקר שלה וערוצי המדבר הצחיחים, הנידחים.

ואף על פי כן, אין דבר המחייה את הנשמה כמו העיר הנבטית – פטרה – הקרויה, השושן האדומה.
עם המיקום היוצא מן הכלל שלה – עמוק בתוך הערוץ המדברי הצר והארוך, לא השתנתה פטרה הרבה במשך 200 שנה, כאשר העיר הדרומית שימשה כעיר מפלט זמנית לערבים הנבטים הנודדים. בה בעת היא גם הייתה על מסלול הסחר העיקרי שבין אירופה, אפריקה הודו, וזכתה להערצה בזכות התרבות המעודנת שלה, האדריכלות המפותחת שלה, המסיבית והקומפלקס המתוחכם של סכריה ותעלות המים שלה. אבל, במאה ה- 16, פטרה אבדה כליל למערב. רק ב- 1812 הנוסע ג'ונתן לודוויג בורקהארט החייה את המקום מחדש.

כיום פטרה היא כה מושכת עד שאפילו מן המזרח התיכון באים לבקר בה. המטיילים באים ל- SIQ – ויורדים מטה עד לבקע שבין שני הצוקים הבולטים, ואז מתפלאים מ- EL KHAZNEH או מן "האוצר".
אם אתם הולכים התכוננו שנהגים קנאים יעברו על ידכם בעגלות רתומות לסוסים. יש משהו מאוד CHARLTON HESTON בדבר, ואולי זו הסיבה מדוע כל דקה שאתם מצפים לרכב ברזל משאירה אתכם באבק.

באשר אליי, אמנם לא לגמרי באבק, אך גם לא הייתי מוכן למבול שירד עלינו. כאשר הצטופפנו בתוך האוצר, אפילו הסוחרים ברחו והשאירו את הסחורה שלהם בתיבות ממתכת. הצצתי פנימה וראיתי בקבוקי נוי לקישוט עם מוטיבים מדבריים, כמו חול חום, לבן ובצבע של חלודה.
"לך קדימה וקח לך אחד", אמר לי המדריך שלי, "פשוט השאר לך את מה שאתה אוהב". רציתי לתת 5 דולרים בתמורה, אך המוכר סרב. "דולר אחד זה בסדר", הוא אמר. גלגלתי את השטרות והנחתי אותם בתוך בקיע צר, וקיוויתי שהסוחר הישר הרוויח משהו.

כאשר התבוננו לפנינו, המים ירדו מטה בשיטפון חזק, שאפילו הסוסים צעדו לאחור. המדריכים קראו לעזרה במכשירי הסח רחוק שלהם כדי להתכונן למצב חרום. אז ראיתי מישהו רגוע נוסע בכלי הרכב שלו על ארבע גלגלים בכיוון שלנו. זה היה הנהג שלי. הפעם הוא חייך.

תרגום ועריכת כתבתה של Linda-Marie Singer
טיולים לירדן
פטרה
ירדן
טיול לירדן