יום ארוך, נפלא בפטרה

כל כך קשה לקום בשעה 5:00. אחרי כמה מכות חזקות שחטפנו מתנומה קלה מעל הדלפק, ירדנו במדרגות לארוחת בוקר בסביבות השעה 6:00. אז לקחנו את המצלמות ואת הצידה שלנו, והתחלנו לצעוד בפיתול באורך של מייל אחד בירידה לפטרה. אחרי הליכה של 5 דקות בשיפוע התלול, שמה סוזאן לב שהיא שכחה לקחת את התרופה שלה, לכן עשינו את דרכנו שוב אל המלון, היא בלעה אותה והתחלנו לחזור למטה.

ההליכה לפטרה הייתה די שקטה, אך היא גרמה לי לחשוב על ירדן, הרבה. מן הבחינה של איך שהיא נראית, העיר של נחל מוסה הייתה בדיוק מה שציפיתי למצוא בירדן. גבעות תלולות, סלעיות עם דירות אבן-חול שמנקדות את הנוף בכל כיוון אפשרי. היו גם הרבה ילדים ערים בבוקר באותו היום, אך בשונה מילדי מצרים, אף אחד מהם לא ניגש אלינו או קרא לנו, אלא רק חיוך מבויש מקרי מילדה קטנה אחת או שתיים. בבירור, ילדים אלה התרגלו לתיירים בסביבה, אך הניגוד בינם ובין ילדי מצרים היה מפליא.

אחרי שהגענו אל SIQ ושילמנו את דמי הכניסה הגבוהים - 20 דינר ירדני כל אחד (סך הכל 60 דולר ארה"ב) התחלנו ללכת כלפי SIQ - העמק הדק שנהר חוצה אותו, עם אבן החול הצבעונית והסלעים הוולקניים – בולטים מאות רגל אל תוך האוויר לשמאלנו ולימיננו. הרבה תיירים ביקרו במקום ברכיבה על סוס, אך באופן כללי, הכניסה ל- SIQ הייתה די מפחידה (הצילו את חיי צוותי הבנייה כאשר הוסיפו לה כביש סלול).

כעבור 5 דקות שמעתי תיירים רבים מתקרבים במהירות היישר לפנינו. אז, בסביבות העיקול הקטן ראיתי לראשונה את EL KHANZEH. מיד חשבתי על אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון של הגביע הקדוש. בגובה של 120 רגל היה EL KHANZEH שובה בקסמיו כל מי שמביט בו. הוא מפליא – בניין נבטי מלא חן, חצוב בסלע של SIQ, הישג הנדסי מרשים בשביל תקופה שלפני 2500 שנה.
אחרי שצילמתי כמה תמונות של האוצר, ישבתי עם קבוצת גמלים, כאשר סוזאן צילמה אותי עוד כמה פעמים עם חבריי הנוחים והצייתנים. אז עשינו את דרכנו עד לסוף SIQ בואכם אל תוך עמק פטרה, שבו יש מאות מערות, חדרי קבורה ומקדשים חצובים בסלע בשטח של אלפי אקרים. הקשבנו לבדווים מנגנים בחליל מעץ בשעה שהוספנו ללכת אל האמפיתיאטרון הרומי, שיש בו מעל ל- 3,000 מושבים. מחלקת העתיקות של ירדן היא עתה בתהליך של שיחזור, כך שאפשר שפעילותה תחודש.

סוזאן ואנוכי טיפסנו במדרגות האמפיתיאטרון והבחנו בשביל הפונה כלפי מעלה - אל עוד מערות וחדרים. ומכאן, כמובן, באנו לעוד ועוד מערות, עד שלאחר 45 דקות לערך, הגענו אל הפסגה - בגובה 800 רגל לערך מעל בסיס האמפיתאטרון.

אז נהנינו מן המראה בכל הכיוונים לפני שהתחלנו לרדת למטה. בחרנו ללכת במסלול חדש, באורך של 30 רגל לערך, והגענו אל שני סלעים, במרחק 6 רגל זה מזה ובזווית ישרה זה לזה, שהיינו צריכים לחצות כדי להגיע למטה. הסלע הראשון היה תלול, כך שלא היה אפשרי לדרוך בו בביטחה או לרוץ מעליו. אחרי כמה דקות של פחד החלטנו לקפוץ – הגרוע ביותר היה שנשבור את הקרסול או נמעך את המצלמה שלנו – כשעניין מצלמה נראה בעינינו חמור הרבה יותר. הייתי מרוצה לומר שהצלחתי בקפיצה. אחרי שקפצתי מן הסלע עפתי למרחק של כ- 15 רגל - מעל פני הסלע ונזרק אל תחתיתו.

סוזאן קנתה כמה אבני חול מן הבדווים ואחרי שתיית ספל תה, שמנו את פעמינו אל הרחוב הרומי שבו נמצאו שרידי הקיר שנפל. חלק ממנו שוחזר לאחרונה והעבודה בהחלט מרשימה. מעט לפנינו היו כמה בתי קפה שנבנו בתוך הסלעים, ואז עצרנו כדי לפתוח את התיק ולהוציא ממנו את ארוחת הצהריים שלנו של יוגורט, פיתות ופירות. עתה הייתה השעה 14:30 והחלטנו לערוך טיול קצר לפני שנעזוב למנזר, במרחק של כמה מאות יארדים בנסיעה בכביש הדרומי. וכמו שמיד גילינו, היו אלה כמה מאות יארדים של נסיעה כלפי מעלה באורך של כמה קילומטרים שהובילו לשום מקום. המצב היה בכי רע, בייחוד, אחרי שנפלתי את הנפילה הראשונה שלי בטיול, כאשר הלכנו כלפי מעלה ועלינו כמה מדרגות אבן כאשר החלקתי על החול.

נפצעתי בברך והעור החיצוני של זרועי הימנית היה במצב קשה. למרבה המזל, ראיתי את הנולד והעפתי את המצלמה שלי באוויר כאשר נפלתי. לפחות ניפצתי אותה אל תוך האבן.
ניסינו לטפס כלפי מעלה אך ברכי כאבה כל כך אז, עד שאמרנו שהגיע הזמן לחזור דרך העמק להגיע ל- EL KHANZEH ומשם עד ל- SIQ ולכניסה אל הפארק. הגענו שוב אל המלון וחגגנו בבקבוק יין ירדני וחומוס על גג של מסעדה לאורך הרחוב. המואזין קרא לאנשי העיר לבוא לתפילה כאשר שתינו, ואז שמתי לב שאני שותה משקה חריף, אף על פי שהמלצר הירדני שלנו הוסיף לתת בי מבטים שאמרו "שתה והירגע, קח לך עוד בקבוק אחד".

בארוחת הערב הצטרפו אלינו שתי קשישות אלמנות שבאו עם קבוצת תיירים, אך הן איחרו לארוחת ערב והיו צריכות מקום לשבת. בכל הכנות, הן חשבו שאנו מהקבוצה שלהן, אך אין זה חשוב. הן פחדו כמו האחיות ALLEN ב- EM FORESTER'S A ROOM WITH A VIEW, ואנו שוחחנו עמן הרבה ככל האפשר על נסיעות ועל שייקספיר. עוד ערב אחד שהלכנו לישון מוקדם בלילה שהיה אטי (לא כמו הלילות הפראים בנחל מוסה), ואז החלטנו ליסוע לעאמאן בבוקר שלמחרת לפני שניסע לירושלים. חשבנו שיהיה נחמד, מרגיע.

טיולים לירדן
פטרה
ירדן
טיול לירדן