פטרה – מיתוס ומציאות |
כאשר האריסון פורד מצא, לבסוף, את הגביע הקדוש במקום הקרוי KHAZNAT AL-FAROM, בפטרה, בסרט אינדיאנה גו'נס ומסע הצלב האחרון, מיתוס חדש נולד. אך פורד וכותבי התסריט שלו, הם חוליה בשרשרת ארוכה של מי שיצרו מיתוסים אלה ומידע לא נכון ובלבול בכל הקשור ל"עיר השושן האדום", פטרה, לא רק מאז גילויה מחדש ב- 1812 אלא עוד הרבה לפני כן, מימי הביניים.

כמות התפיסות הלא נכונות על פטרה במשך מאות שנים היא כמעט מפליאה. רובן שגיאות נעשו שלא במתכוון בשמות, בתאריכים ובייחוסים שונים ובכל כיוצא בהם, אך כולם יחד, מסיחים את תשומת הלב מן המציאות של אתר ארכיאולוגי מרהיב-עין ורב-חשיבות זה.
אינדיאנה גו'נס הגיע אל המקום דרך SHIQ - תהום באורך של שני קילומטרים (2200 יארד) המובילה אל פטרה. אולי זה מקום טוב להתחיל את הטיול שלנו אל פטרה, שיש בו גם ניפוץ של מיתוסים. SHIQ הוא מצוק ענק בכדור הארץ. הקירות שלו הם שכבות גיאולוגיות מן העבר, והם נוצרו בעקבות רעידת האדמה הכי גדולה אשר פקדה את המקום מעולם. המסלול הצר והמפותל שלו עובר דרך צוקים גבוהים, המגנים על האתר ממזרח, והוא נשאר אחת ההיתנסויות הכי מפליאות למבקר בפטרה כיום, אשר, קרוב לוודאי, תורמת לאמונה שמשה היה במקום והיכה בסלע כדי שיוציא ממנו מים לאנשיו, המאמינים שלו אחרי הבריחה ממצרים – אחד מהסיפורים הראשונים הקשורים בדמותו של משה, ועתה - באגן פטרה כולו. הנחל (העמק) אשר חוצה את מרכז העיר העתיקה נקרא עמק מוסה (עמק משה) – שם אשר מופיע לראשונה בעדויות היסטוריות אודות הצלבנים.
ראש הצלבנים באלדווין (BALDWIN), מעט לפני שהומלך בשנת 1100 לספירה על הממלכה הלטינית, זומן לפטרה על ידי "נזירי אהרון הקדוש", והעדויות ההיסטוריות מראות, שהם הותקפו בידי ערבים. אחרי שהציל את הנזירים שלו, פנה באלדווין ירושלימה, כדי שיומלך למלך וכדי לחשוב שוב על אסטרטגיית הצלבנים בממלכה החדשה. אז הוא גילה שאין שום מצודות מדרום ל"מקדש של אברהם הקדוש" בחברון, אך הוא לא העז לבנות אחת. יחד עם המצודות שעדיין עומדות על מקומן כיום ב- KERAK, SHO-BAK, TAFILAH ובכל מקום אחר בירדן, הוקמה המצודה ב"עמק הקדוש של משה", והאגדה המספרת על ביקורו של משה בפטרה זכתה אפוא להכרה רשמית. בבירור, לנזירי אהרון הקדוש היה עניין רב בכל הפרשה הזו. הם ביקשו לבסס את הזכות שלהם להגנה.
אך יש מעט סיפורי בדיה שיכולים לחמוק מן היד, ומיד סימנים אחרים לביקור משה במקום מופיעים במקומם. ה- KHAZNAT AL FARON, שבה גילה אינדיאנה גו'נס את הגילוי הגדול שלו על פי הסרט משנת 89', הוא עוד נפגע מני כמה נפגעים מסיפורי הנזירים הקדומים. מקום זה, "האוצר של פרעה" – המיתוס של שמו הולך לפניו – ופרעה זה הוא פרעה מיציאת מצרים, אשר יצא בראש צבאו כדי לתפוס שוב את היהודים הבורחים, הגיע עד פטרה – אחרי התבוסה שנחל בים האדום. אך אז משקל האוצר שלו האט את קצב ההתקדמות שלו ושל צבאו. לפיכך, כך ממשיך הסיפור, הוקמה KHAZNAT AL FARON, במעשה של נס אלוהי, וכל העושר של פרעה הונח בעיטור דמוי קנקן בחלק העליון. אפשר לראות את הסימנים של חורי הקליעים של הבדוויים, אשר נורו על ה"קנקן" בתקוות שווא שהזהב של פרעה יופל ארצה.
במציאות האוצר הוא קבר נבטי, קרוב לוודאי, מלכותי, אפשר אולי אפילו של המלך המפורסם ARETAS ה- 4 הארכיאולוג הכי נלהב שעבד בפטרה.

חזית הבנין הנישאת לגובה של כמעט 40 מטרים (131 רגל), מסותתת בצוק הסלע הפונה אל צדי העיר - SHIQ, והוא היחיד מ- 800 מונומנטים מגולפים באבן שייוחסו לנבטים בכיבוש שכבשו את המקום, מזמן כלשהו לפני המאה ה- 3 לפני הספירה ועד למאה ה- 4 לספירה. יש בו דלת כניסה רחבה המובילה אל חדר קברים חסר בתפאורה שאינדיאנה ג'ונס מצא בו. אין בו שום פסלי צלבנים, שום אריות אבן ענקיים ושום תוספת ברצפה. ומנגד, יש במקום עיצוב פשוט, פנימי טיפוסי למונומנטים של קבורה בפטרה. אך, כמובן, חזית הבניין בעצמו – אחת הדוגמאות הכי טובות לגילוף הנבטי, אשר אפילו שאלפיים שנה עברו, אך עדיין מעורר יראת כבוד רבה במסתכל הנכנס אל החצר הקדמית שלו מן הפיתול של SHIQ.
בזמן כלשהו מאוחר יותר בהיסטוריה של פטרה, קרוב לוודאי, בחסות הצלבנים או הנזירים עוד קבר מלכותי נפלא אחד השוכן גבוה על פסגת ההר נבנה ונועד לשימוש דתי. הוא נקרא AL DAIR, המנזר. במקורו אין הוא כנסייה או מנזר. הקבר בימינו הוא אחד המקומות החשובים למשיכת תיירים, עם משמעויות הלוואי של השם הבדוי שלו שכוחן יפה עדיין.
קברים אחרים זכו אף הם לשמות חינם, גם בלי שום אגדות מפוארות. כך למשל, אלה הפונים כלפי מערב ההר JABAL AL KUBTHAH, אשר SHIQ עוברת בו, ידועים כיום בתור הקברים המלכותיים, שכל חזית בניין של קבר זכתה לשם לא מציאותי, בדוי, כמו THREE STORIED, SILK, CORINTHIAN ו- HALL OF JUSTICE. אך מאז רק קבר אחד בפטרה הייתה כתובת על חזית הבניין, והמצאה של שמות פופולריים לאלה הגרנדיוזיים משהו נעשתה למסורת של משרטטי המפות ומדריכי התיירות במקום. קרוב לוודאי, שבמשך הזמן, כל קבר זכה באיזה סיפור על פי שמו. לפנינו, עשיית מיתוסים שאין בה כל רע, כל עוד אין המאזין מתייחס לעניין בכובד ראש רב מדי, או מבין אותו פשוטו כמשמעו.
אך אין הקברים בפטרה המונומנטים היחידים שקיבלו את שמם באופן זה ונעשו לאגדות. השרידים המועטים העומדים במקום, שרעידת אדמה שפקדה את המקום ב- 19 במאי שנת 363 לא החריבה יחד עם רבים שאינם עומדים עוד על מקומם – זכו – ועודנם זוכים לאותו היחס.
ההיכל המפואר והגדול שנבנה לכבוד האל הנבטי ממין זכר, DHUSHARES, הוא דוגמה ראשונה. בגודל ממדי הבניין הענק ויראת הכבוד שהוא מעורר, השתמשו עושי המיתוס, שוב, בנס פרעה - ועד לימינו נקרא מבנה זה QASR BINT AL FAROUN - הארמון של בת פרעה. ושוב, גם כאן, המטען החורג של המלך עומד על הפרק. אך בפעם הזו המטען הזה הוא של בתו, והוא האט את קצב ההתקדמות, שוב, של צבא פרעה. לכן היה צורך לבנות את QASR
כדי שישמש מקום חנייה לגבירה הצעירה להתאוששות, אחרי שאביה רדף אחרי משה.
אך אפילו הקיר היחיד, שנשאר על מקומו אחרי רעידת האדמה, היה קשור בביקור הבדוי של פרעה במקום – והוא נקרא בשם אשר הזכיר משהו של תבוסה למפרסמי ספר המדריך, שמעולם לא תרגמו אותו מערבית.
ההיכל שמחבר מאמר זה גילה בשנת 74', קרוב לוודאי, נבנה לאל העליון של הנבטים – ALLAT. אך, שוב, לפנינו עוד מלכודת. מפני שהקישוטים של בעל החיים ממשפחת החתוליים על כותרות העמודים אשר מסביב לבמת המזבח - "היכל של אריות בעלי הכנפיים" עתה תופסים מקום בולט בדברי ימיה הלא ברורים משהו של פטרה, ו- ALLAT המסכן אינו שייך לכאן לחלוטין.
פוגעים רק מעט בתמימות התיירים אך מפחידים מאוד את המלומדים הם המיתוסים של משרטטי המפות, ואפילו עד לימינו. הראשון ממשרטטי המפות המודרניים היה המגלה מחדש, כמו שהוא קרא לעצמו, של פטרה - ההרפתקן השוויצרי והמלומד ג'ונתן לודוויג בורקהארט. ב- 22 באוגוסט, שנת 1812 הוא נסע בתחפושת, בעצת תושביה הבדוויים של העיר הקטנה EL JI (היום, נחל מוסה) אל מחוץ לפטרה. הם לקחו אותו אל ההר הקרוי JABAL HAROUN, על שם אהרון, אחי משה. הוא עבר דרך SHIQ ובא אל מקום עתיק לרגלי ההר, אשר מעבר לו המדריכים החשדניים שלו לא אבו לקחת אותו. אחרי שהקריב תיש לעולה לזכרו של אהרון, הוא עזב את המקום בפחד רב, אך צפה די הצורך מסביבו עד שהיה מסוגל לשרטט מפה של המקום – ובסיפור בעיתון משלו הוא אמר שהוא גילה מחדש את פטרה.
אך במציאות, פטרה מעולם לא נעלמה, אף על פי שהיא, אולי, הייתה במקום הלא נכון מאז ימי הגיאוגרפים המוסלמים הקדומים, אשר ביקרו במקום אך לא התעניינו כלל בשם שלו או במראה שלו. הם עשו את לוח PEUTINGER המפורסם - העתק מן המאה ה- 12 של מפת הסחר בימי הרומאים ומרכזי האוכלוסים שלה. רק בסוף 1778, יצאה לאור המהדורה השנייה של THE WORKS OF FLAVIUS JOSEPHUS, בלונדון, על ידיFIELDIGN ו- WALKER, והייתה בה מפה שהתבססה על ONOMASTICON OF EUSEBIUS אשר קבע במדויק את מקומה של פטרה מן המרחקים אשר היו בכתבים העתיקים. אך ככל שהדברים אמורים בעולם המערבי, כתבים עתיקים אלה על מקומה של פטרה לא היו מעניינים כלל. הקוראים התעניינו בהרפתקאותיו של בוקהארט ותו לא
אך המפה של בוקהארט העמידה קשיים חדשים בנוגע לטופוגרפיה של מקומות ולשמות שלהם. בסקירת השטח המהירה שלו הוא אסף ציוני דרך חשובים, כמו ה- KHAZNAT AL FARON, THE THEATER, THE QASR, למשל, אך הזיכרון של המיקום המדויק שלהם היה יחסי והשמות שהוא קרא להם – למשל, KASR FAROUN בעבור KHAZNAT AL FARON – היו מבלבלים. אך, הוא סלל את הדרך למבקרים ונוסעים אמיצים אחרים. אז, הטופוגרפיה והמקומות נעשו מדויקים יותר, והמונומנטים וכל השאר קיבלו שמות חדשים.

המחקר המדעי הראשון ובעל כוח השפעה במקום היה של R. E. BRUNNOW ו- ALFRED VON DOMASZEWSKI בין השנים 1897 עד 98'. מפות, סקיצות, תמונות וניתוח אדריכלי של סוגי המונומנטים התרבה, והם היו על פי לשון הכתבים העתיקים של המבקרים העתיקים במקום. לכן, השמושים שניתנו למקומות שונים עד לזמן ההוא נשארו כמות שהם בספרות, ורק בניסיונות מאוחרים ביקשו לתקן אותם – בייחוד, במאה שלנו. כן הוספו שמות חדשים למקומות חדשים שהתגלו.
אחת הבעיות בשרטוט המפות בספרי המדריך ובספרות המודרנית הייתה "תכנית" העיר העתיקה כמו שהמלומד הגרמני המפורסם A. WIEGAND שרטט אותה במהדורה של BACHMAN שראתה אור בשנת 21'. הוא בחן את העדות על הקירות לפרטי פרטים והתקדם הלאה לשרטט תרשים של מה שהוא חשב שהיה מבנים מתחת לפני האדמה, ואפילו ניסה לקבוע את התפקיד של כל אחד. כמה כותבים מודרניים ביקשו לראות בתכנית שלו תמונה מציאותית של העיר שעדיין קבורה מתחת לחול.
