הטור של רוברט פולפורד על פטרה, ירדן |
בסרט של סטיבן ספילברג משנת 89', "אינדיאנה גו'נס ומסע הצלב האחרון", שון קונרי והאריסון פורד רוכבים על גב הסוס כלפי מה שנראה כמו היכל יווני-רומי, שנבנה כלפי צלע של הר בצבע אדום. זהו הרגע הגדול בסרט ונפלא בחיי העולם הזה, עד שנראה לי, תחילה, כמו תמונת מחשב בציור אידיאלי של אמן. אך האם יש עוד מקום בכדור הארץ שהוא כה רומנטי ובעל כוח השפעה? מתברר שהכל אמת. ההר העתיק בעיר פטרה בדרום ירדן מושך עוד ועוד תיירים מאז שירדן וישראל חתמו על הסכם שלום.

בשבוע שעבר גיליתי שפטרה שובה בקסמיה ודרמטית יותר מכל ציור, צילום או סרט. כמו שכתבה ROSE MACAULAY ב- 53' ב – PLEASURE OF RUINS – "אם הייתה מעולם עיר מתה כלשהי שכה שובה בקסמיה הרי זו פטרה. מסותתת בסלע אדום באמצע הרי השממה, מפוארת בקישוטים שבה ופראית מסביב לה, תלויה כמו אבן יקרה – זוהרת, נוצצת במדבר, עיר שיירות אבודה השובה בקסמיה נוסעים מנוסים רבים, והיא באמת הקסימה גם אותי.
הקסם שלה – אחד מכמה - הוא הקושי שבה. קשה יותר להגיע אל המונומנטים שלה מהרבה מונומנטים גדולים אחרים. עליכם ללכת הרבה במורד SIQ - ההר באורך של 1.2 קילומטרים. במסע דרך הטבע אל התרבות שלה, ההליכה בעצמה מתגלה כהפתעה נעימה – ואפשר להעריץ את הרב-גוניות הנפלאה של הסלעים בקירות הטבעיים של SIQ כאשר צופים בעיר כלפי מעלה. אנו יודעים בקושי מה נראה בסוף המסע שלנו, מפני שראינו תמונות, אך ההתקרבות האיטית רק מגבירה את הדרמה.
אך האם יש עבודת אדריכלות עתיקה שהיא מלהיבה יותר? נביט אל שתי תצורות סלע ענקיות בולטות, של קירות קורינתיים של "האוצר", ונראה לפנינו את אחד המבנים הכי מפורסמים בפטרה, שספילברג קרא לו המיסתורי, הסודי.
הוא מתנשא לגובה של 45 מטר - עבודת אדריכלות בת 200 שנה. הוא נחצב באבן חול וורודה על ידי בני אדם אשר נתלו בחבלים מפסגת ההר. אמנם ההר הפונה אל האוצר מגן עליו מפני סופות חול וגשם שוטף, אך במשך מאות בשנים חזית הבניין השתנתה בהדרגה. הפסלים בכל צד של השער הראשי - של סוסים ובני אדם וראשי בני אדם נשחקו ברבות השנים, והתוצאה נראית כמו עבודה של הנרי מור. הבניין קרוי אוצר כי בני אדם דמיינו שיש בו מטמון סודי של מטבעות ותכשיטים. הוא מנוקב במאות חורי קליעים – אלה נורו על חזית הבניין על ידי אנשי שבט בדווים שקיוו לקחת לעצמם את האוצר הסודי.
האוצר הוא, למעשה, רק קבר של אדם אחד – שליט הערבים הנבטים שבנה את פטרה, בירת ממלכתו במשך 400 שנים לפני לידת ישו הנוצרי. הנבטים התעשרו מן המיסים שגבו משיירות שעברו במקום, ופטרה התעשרה אפילו אחרי שהממלכה הנבטית סופחה לרומא ונעשתה לפרובינציה שלה. כאשר נחרבה, ארכיאולוגים מצאו בה 800 קברים, יחד עם שוק, פורום, חנויות, בתי מרחץ ואמפיתיאטרון רומי ענק, אשר נבנו בתוך ההר.
במאה השלישית לספירה ירדה פטרה ממעמדה הרם, כאשר מסלולי השיירות החלו לעבור במקום אחר. מאוחר יותר שלטו בה הצלבנים והם בנו בה מצודה בפסגת ההר. אך אחרי שצלאח א-דין החזיר אותם אל אירופה במאה ה- 12, נעלמה פטרה ממפת העולם. המיקום שלה ידוע רק לבדווים מסוימים - אולי צאצאי הנבטים שחיו בה.
בתחילת המאה ה- 10, בוקהארט, חוקר שוויצרי, חשב שהסיפורים ששמע על ההר הסודי נשמעים כמו פטרה שבכתבי ההיסטוריונים העתיקים שהם קראו לה "העיר האבודה". הוא בא ב- 1812, מחופש לערבי, והיה המערבי הראשון שביקר בפטרה במשך שבע מאות שנה. כמו רוב התיירים המודרניים גם הוא בילה בה פחות מיום אחד, אך סיפק תיאור חי בספרו, TRAVELS IN ARABIA. הבדווים לא היו מפורסמים בקבלת האורחים שלהם, וחוקרים רבים באו בעקבות בוקהארט אל המקום ועזבו אותו, אך, לבסוף, גם פרסמו אותו.
הבדווים עדיין חיו שם עד לפני כמה עשרות שנים, כאשר ממשלת ירדן הפכה את פטרה לאתר תיירות. הבדווים עברו לגור בכפר סמוך שנבנה למענם, אך מהם יש מי שחוזרים במשך היום כדי לעשות בה עסקים. בשבוע שעבר אחד הקברים, שאמנם אין בו שלט כמו שיש, בדרך כלל, בחלון ראווה של חנות שיקלקל את החזות העתיקה שלו, אך הוא חנות לתכשיטים בדוויים, שאישה אנגלייה צעירה אחת מנהלת אותה, ונראה שהיא כמו נשים אנגליות אחרות בעבר באה לכן, מושפעת רבות מהרפתקות המדבר.
הערצת החורבן יש בה אופי של הדרת כבוד ליופי, כמו שיש כלפי רומא, וקשה להימנע ממנה. הנרי ג'יימס חשב שיש משהו מסולף ואולי חסר לב, אכזרי בהתלהבות שלנו ממנו, אף על פי שהדבר לא מנע ממנו מליהנות ממנו גם. אולי, יש משהו מטיל אימה בתיירות המבוססת על האמונה שכל התרבויות הכי טובות מתו לפני אלפי שנים. אך פטרה היא יותר מכך. צפייה בה יש בה שעות רבות של נסיעה, כמה עיכובים בביקורת הגבולות והרבה מזון גרוע. אך אם מישהו היה שואל אותי אם היא שווה את הטרחה, הייתי מיד אומר לו: "כן, וודאי שכן". הרוב המכריע של שרידי עתיקות ומבנים עתיקים יש להם הכוח לעורר בצופה את המרקם של תרבות עתיקה. בתקופה שבה שומרים מתוך אהבה על כל סימן של עתיקות, פטרה יש לה מקום של כבוד כמקום שנחרב, מושלם בעולם.
